אזרחות משותפת (ישראלית): מעמד משפטי משותף ל- 7.6 מיליון בני אדם הרשומים במשרד הפנים כאזרחי המדינה. בהעדר הסכמות בסיסיות בין אזרחיות ואזרחי המדינה, כגון הסכמה על גבולות המדינה הפיסיים ועל מקורות סמכות ראשוניים, נשען המודל על בסיס משותף עובדתי ומשפטי. שאיפתנו היא להפוך את מרכיב האזרחות הישראלית למרכיב זהות מהותי המשותף לכל אזרחיות ואזרחי המדינה, אשר אינו שנוי במחלוקת, מבלי לפגוע בזהויות אחרות של אף קבוצה.

מודל של רב-קיום: המודל מדגיש את החברה הישראלית כמורכבת מריבוי של קבוצות וזהויות וזאת לעומת מודלים מסורתיים של דו-קיום. מושג זה משקף נכון יותר את רבגוניותם של כל הפרטים והקבוצות השונות המרכיבות את החברה הישראלית, ומאפשר ריכוך וגישור על שסעים מרכזיים.

זהות: מודל האזרחות המשותפת מדגיש את ריבוי הזהויות בכל פרט ופרט (מבלי להגדיר עבורו כל היררכית חשיבות), ומדגיש את ההיבטים היחסיים, הדינאמיים והאיכותיים (לעומת הכמותיים) של הזהות.

נגישות: היכולת של פרטים וקבוצות "לגשת", להשתלב ולהשתתף בחברה הישראלית במובנים הרחבים ביותר: הפוליטיים, התרבותיים, הפיסיים, החינוכיים, המגדריים, הגיאוגרפיים, הסוציו-כלכליים וכדומה.

הוגנות (חברה הוגנת יותר או פחות): הוגנות מהווה את התשתית הערכית המוסכמת של המודל תוך טיעון שכל אזרחיות ואזרחי המדינה יכולים לשאוף לכיתות, בתי ספר, קהילות וחברה הוגנים יותר, כאשר קיימת הסכמה שניתן לבחון הוגנות על ידי בדיקת מהות הקשר בין היבטי הזהות והיבטי נגישות כפי שהן מוגדרות במודל. המושג בא לידי ביטוי אך ורק באופן יחסי (על רצף שבין הוגן פחות והוגן יותר) ולא באופן דיכוטומי או אבסולוטי – "הוגן" לעומת "לא הוגן".
למושג ההוגנות יתרונות מובהקים בחברה הישראלית, המורכבת בין היתר מקבוצות דתיות שונות שאינן יכולות להזדהות עם מושג השוויון. אנו טוענים שמושג ההוגנות, כפי שהוגדר במודל, מושתת תרבותית בקבוצות השונות, ולכן מהווה בסיס ערכי משותף אפשרי לקידום חזון של אזרחות משותפת.

ערכים ואינטרסים משותפים: המודל מדגיש את חשיבות קיומם של ערכים ואינטרסים משותפים, ומבקר מודלים של פעילות אזרחית שאינם מבוססים על בסיס ערכי מובהק. המודל מזהה ערכים משותפים שאינם מזוהים בגלל שפות תרבותיות שונות (לדוגמא שפה של זכויות ושל חובות), כאתגר מרכזי של יצירת רב - קיום בחברה רב תרבותית.

מרחבי ההסכמה: המודל שואף להרחיבם תוך קבלה של גבולות שמעבר להם לא ניתן (ולא צריך לנסות) להרחיב את נקודות ההסכמה. המודל טוען שניתן להרחיב את מרחבי ההסכמה האפשריים תוך בירור ערכים ואינטרסים משותפים, אך מדגיש את הצורך לחנך לרב - קיום תוך כיבוד אי הסכמה כדבר טבעי בחברה רב גונית.

אזרחות משותפת פעילה: יישום ברמה האישית, הכיתתית, הבית ספרית, הקהילתית, העירונית או הלאומית לקידום חברה הוגנת יותר, המאופיינת בנגישות רבה יותר לבעלי זהויות שונות.