מודל האזרחות המשותפת

המודל לאזרחות משותפת הינו ייחודי ומהווה את הבסיס הרעיוני לכלל פעילויות מכון מרחבים. המודל פותח בשנים הראשונות לקיום המכון ע"י קבוצה מגוונת של מורים ומורות מארבעת זרמי החינוך: הממלכתי, הממלכתי-דתי, הממלכתי- ערבי והחרדי.

קבוצה זו היוותה מעין מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית: גברים ונשים, יהודים וערבים, חילוניים, דתיים וחרדים, תושבי המרכז והפריפריה, "ימניים" ו"שמאלניים", עולים וותיקים, אנשים עם מוגבלות ובריאים בגופם. חברי הקבוצה השכילו ליצור דו-שיח מרתק ובונה גם ברגעי מחלוקת – שיח של שותפים למרות המבדיל, ודיאלוג בין שווים למרות השוני. 

חמשת מושגי הליבה של מודל האזרחות המשותפת

המודל כולל חמישה מושגים המשולבים זה בזה: זהות, נגישות, הוגנות, מרחבי הסכמה ואזרחות משותפת פעילה.

זהות

טעות נפוצה בהבנת מושג הזהות גורמת לישראלים לחשוב שהם חייבים לבחור בין היותם "יהודים או ישראלים", "ערבים-פלסטינים או ישראלים", "רוסים או ישראלים" וכן הלאה. בניגוד לכך, מודל האזרחות המשותפת מדגיש את העובדה שזהות היא רבת-פנים ונזילה. אין לראות את זהותו של אדם כישות כמותית או כבעלת תכולה מוגבלת, כמו "תרשים עוגה". לכל בן אדם אין ספור זהויות: אזרחית, דתית, לאומית, עדתית, פיזית, מגדרית, גילאית, משפחתית, מקצועית, סוציו-כלכלית וכדומה. הכרה בריבוי הזהויות מסייעת לזהות את המשותף בין האזרחים.

נגישות

מודל האזרחות המשותפת פועל להנגיש את ההשתייכות הכלכלית, החומרית והסימבולית עבור כל אזרחי ישראל. הנגישות היא חיונית מבחינות רבות – פוליטית, תרבותית, פיזית, סוציו-כלכלית, גאוגרפית, לשונית ועוד – ואלה קשורות ביניהן לבלתי הפרד.

הוגנות

מבחינה מוסרית מושתת המודל על הרעיון שלפיו יש לעודד השקפות והתנהגויות הוגנות יותר, ולעצב באופן זה את כיתות הלימוד, את בתי הספר, את הקהילות, את המדיניות הלאומית, ובסופו של דבר – את החברה כולה.

הוגנות מציבה רף גבוה יותר מזה שמציב מושג השוויון. כדי להיות באמת הוגנים, עלינו לספק שעות הוראה נוספות והוראה איכותית יותר עבור ילדים עם צרכים מיוחדים, ילדי עולים, וילדים מקהילות מוחלשות, בהשוואה לשעות ההוראה המוקצות לילדים מרקעים חזקים. מתן חינוך שוויוני לקבוצות החלשות בחברה יהיה עדיין פחות מהוגן.

מרחבי הסכמה

שפת האזרחות המשותפת מבקשת להרחיב את מרחבי ההסכמה האפשריים, ובמקביל – להבהיר את אי-ההסכמות הטבעיות, לתת להן לגיטימציה ולנהל אותן. יש צורך ברור בכמה הסכמות בסיסיות כדי לקיים כל קהילה אנושית לאורך זמן, בין אם מדובר במשפחות, בשבטים, בעסקים, בקהילות דתיות, בעמים או במדינות. עם זאת, הציפייה להגיע להסכמות חובקות-כול אינה מציאותית ומסוכנת לסיכוי ליצירת לכידות חברתית איתנה, ממש כמו היעדר כל הסכמה בסיסית.

אזרחות משותפת פעילה

ההכרה בחוסר הוגנות, שממנו סובלים אחרים, והרצון האמיתי לקידום עתיד משותף הוגן יותר הם חיוניים אך אין בהם די. יש צורך לתרגם את המודעות והרצון לשינוי לפעולה ממשית, שתביא לשיפור חייהם של אזרחיות ואזרחים מבחינה כלכלית, חומרית וסימבולית כאחת.

בתחום החינוך, מרגע שקהילה בית ספרית מחויבת לפעול למען הוגנות רבה יותר, ניתן לתכנן ולקדם באופן מוסכם שינויים בתוכנית הלימודים, בהרכב צוות ההוראה, באסטרטגיות ההוראה, במדיניות הלשונית, בנגישות הפיזית ועוד. יש להחיל מחויבות זו להוגנות על כל הרמות, החל מתכנון פרויקט בגן חובה מסוים ועד להקצאת תקציב החינוך ברמה הלאומית.

מכון "מרחבים" ערך מאות סדנאות בהשתתפות אלפי ישראלים מכל הרקעים. מאלה הצטברו עדויות חותכות ולפיהן שימוש רגיש באבני הבניין הלשוניות של מודל האזרחות המשותפת מייצר אמפתיה ומאפשר לזהות מרחבי הסכמה אפשריים רחבים. אם תתלווה לכך גם פעולה יעילה, ניתן יהיה לשפר את חייהם של מיליוני ישראלים מבחינה כלכלית, חומרית וסימבולית כאחת, ועל ידי כך לחזק את המארג האזרחי ואת הלכידות החברתית.

להמשך קריאה על מודל האזרחות המשותפת : "מקום לכולנו" מאת מייק פרשקר